אוהבי בע"ח
מועדון
מבצעי החודש

בעיות משקל אצל חתולים

המודעות הגוברת לבעיות הבריאות הנגרמות על-ידי השמנת יתר אצל בני אדם, יצרה מודעות לבעיות אלו גם אצל חיות מחמד. מחקר שנערך לאחרונה, שיכול לעניין בעלי חתולים, נועד לבחון מהי השכיחות של השמנת היתר בקרב חתולים, ומהם גורמי הסיכון הקשורים בה. זה המחקר הנרחב ביותר שנערך בקרב חתולים, העוסק בגורמים התורמים להשמנה ולהשמנת יתר.
הגדל

במהלך השלב הראשון של המחקר, דרגו החוקרים את מצבם הגופני של יותר מ-2000 חתולים שגילם מעל 10 חודשים. אותם חתולים השתתפו במחקר מעקב שנערך כעבור ארבע שנים.
פרטים על המחקר הראשון

במחקר זה, לבדיקת השכיחות וגורמי הסיכון הקשורים להשמנת יתר, השתתפו שלושים ואחד בתי-חולים וטרינריים פרטיים בשש מדינות בצפון מזרח ארה"ב. החתולים שהשתתפו במחקר היו בני שנה אחת לפחות, חיו בעיר או בפרוורים, היו מעוקרים ומגזע מעורב. ממדגם המחקר הוצאו חתולות הרות, חתולים חולים מאד או חתולים שנוטים להשתולל.

כל בעלי החתולים מילאו שאלון מקיף בו מסר פרטים דמוגרפיים, ותיאר מהי הפעילות היומית של החתול ומהם הרגלי האכילה שלו. בפני בעלי החתולים הוצגו שש צלליות של חתולים, החל מכחוש ועד לשמן ביותר, והם נתבקשו לסמן מהו החתול הדומה ביותר לשלהם.

הוטרינרים מילאו גם הם טופס על כל חתול. הם רשמו את משקלו, את מידותיו, את הבעיות הרפואיות מהם הוא סובל, ואת השינויים במשקלו.

קווים לדמותם של החתולים הסובלים מהשמנת יתר

הנתונים שהתקבלו עברו עיבוד כדי שניתן יהיה לקבוע מהו אחוז החתולים הנושאים על גופם קילוגרמים עודפים, וכדי לקבל פרופיל של החתול השמן. חמישים ושמונה אחוזים, היינו רוב החתולים, סווגו בקטגוריות "אופטימאלי-רזה" או מבנה אופטימאלי. החתולים השמנים סווגו לשתי קבוצות. אלו שסבלו ממשקל יתר מתון, היוו 20 אחוזים מהאוכלוסייה. אלו שסבלו מהשמנת יתר אמיתית היוו 4 אחוזים מהאוכלוסייה.שכיחות השמנת היתר עלתה בחדות אחרי גיל שנתיים, והגיעה לשיאה בין גיל 6 לגיל 8. לאחר גיל 10 חלה ירידה קלה, ואז נרשמה ירידה חדה אחרי גיל 11.


השלב השני של המחקר.
לאחר ארבע שנים, כ-19 אחוזים מהחתולים שנחשבו במשקל אופטימלי בשלב הראשוני של המחקר, סבלו בבדיקה השנייה מהשמנת יתר. מתוך החתולים שסבלו ממשקל יתר בשלב הראשון של המחקר, כ-22 אחוזים נחשבו במצב אופטימאלי בעת הבדיקה הנוספת. בין שני המחקרים מתו 21 אחוזים מכלל החתולים. שיעור התמותה היה הגבוה ביותר בקרב החתולים הכחושים, החתולים החלשים, והחתולים שסבלו מהשמנת יתר שהיו בגיל הביניים, בין גיל 6 ל-11. ארבע מחלות נמצאו קשורות באופן מובהק למבנה הגוף: חתולים חלשים וכחושים נטו יותר לפתח שלשול, וחתולים שמנים מאד נטו יותר לפתח סוכרת (diabetes melitus), בעיות עור, וצליעה.


גורמי הסיכון שזוהו
. מדיוקנו של החתול השמן הטיפוסי לפי נתוני מחקר זה, עולים גורמי הסיכון הבאים: השמנה נמצאה בשיעור גדול יותר בקרב חתולים הגרים בדירות ולא בבתים פרטיים. בעליהם של החתולים השמנים הגדירו אותם חסרי פעילות ומנמנמים רוב היום. חתולים אלו אכלו פחות מזון לחתולים הנמכר בחנויות, ויותר מזון שרשם הווטרינר. מוצרים בעלי תכולת שומן גבוהה יותר יכולים להשפיע על השמנת חתולים. מאמינים כי זו תוצאה של צריכת אנרגיה מוגדלת, בגלל העושר הקלורי של מוצרים אלו, וטעמם המשופר.


המצב הגופני המושלם
. לחתול עם מצב גופני מושלם יש פרופורציה גופנית נכונה, וניתן למשש את צלעותיו כיוון שהן מכוסות בשכבת שומן דקה. כמות השומן באזור בטן היא מינימאלית. היוועצו בווטרינר, בכל מקרה בו יש לכם שאלה על מצבו הגופני של החתול שלכם. 

לפרטים נוספים אודות התאמת כמות המזון למצב החתול יש לעיין בתרשים 9 הנקודות למצב הגופני של החתול.
 

מאמרי תזונה נוספים לחתולים

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

GUI: Grid_1.asp
close