אוהבי בע"ח
מועדון
מבצעי החודש

סירוס ועיקור של חתולים

רובנו נרתעים מהמילה "עיקור", ונדמה שרובנו מקשרים את המילה עם משהו שאיננו חיובי, בלשון המעטה. מי אנחנו שנתערב במעשה הבריאה? שנצבע ניתוח פולשני ונמנע מהחתול או החתולה שלנו להביא צאצאים לעולם הזה? נשמע אכזרי.

אבל האם זה אכן נכון? לנו, בני האדם, יש יכולת חשיבה ואחריות מוסרית כלפי החיות שאיתנו, בבית וברחוב. לכן, לדעתנו, מחובתנו לחשוב על מכלול העובדות ולעשות מעשה, גם אם הוא נראה לאנשים שאינם בעניין מוזר, חריג או אפילו "אכזרי". בפועל, עיקור וסירוס הם הפעולה החשובה ביותר שתעשו עבור החתול והחתולה שלכם.

 

על מה אנחנו מדברים?

העיקור (אצל חתולות) והסירוס (אצל חתולים) הן פעולות כירורגיות, שמטרתן להפסיק את שרשרת ההמלטות האינסופית. לפעולות אלו חשיבות עצומה לבריאות החיה, וחשיבות שאין לתאר בכל הנוגע למניעת סבל מאלפי חיות הנידונות להיוולד רק כדי למות בדרכים נוראיות.

חתולה מתחילה להתייחם בגיל חמישה חודשים לערך. היא תהיה בהיריון כחודשיים ואז תמליט שגר של כארבעה גורים בממוצע. כבר במהלך ההנקה היא תיכנס שוב להיריון. כך שבמהלך שנה קלנדרית אחת, חתולה תמליט כ-12 גורים.

חתולה שאינה מעוקרת לא תחזיק מעמד בכל ההמלטות המרובות האלה, ועלולה לסיים את חייה בסבל רב כבר בגיל שנתיים-ארבע שנים. אלו יהיו חיים קשים, עם גורים תובעניים ומורעבים, מלאים ברדיפות של בני האדם, חוסר במקומות לינה, מחלות של הגורים ושלה ובעיקר – הרעב. חתולת רחוב שאיננה מעוקרת סובלת מרעב תמידי, מצמית ומכרסם. היא זקוקה לפי שלושה יותר מזון איכותי מאשר חתולה מעוקרת, וברחוב לא יתאפשר לה להשיג את זה.

גם חתולה בבית פרטי, אוהב ככל שתהיה, לא תשרוד שנים ארוכות אם תמליט פעמיים-שלוש בשנה. והגורים? ברובם לא יגיעו לבגרות. השורדים יתקשו למצוא בית אוהב, חם וקבוע.

גם החתול סובל ללא סירוס. אם הוא חי בבית פרטי, הוא יתחיל להיראות סימני ייחום בגיל חצי שנה. הוא יהפוך להיות בלתי נסבל בתוך הדירה, יגלה תוקפנות, יפזר שתן חריף ביותר ויילל יללות ייחום בשעות משונות ובעיקר בלילה. אם הוא יוצא החוצה, סביר להניח שתכיפות הביקורים שלו בדירה תרד, ולעיתים הוא פשוט ייעלם.

זה לא אומר שהוא מצא בית טוב יותר: זה אומר שהוא בודד, אומלל, ואולי הלך לאיבוד, דווקא כשהוא פצוע ומורעב בעקבות מלחמות לחיים ולמוות עם זכרים אחרים. חתול רחוב יחיה בחוץ כשנתיים, וגם אלה יהיו קשות ואכזריות.

האם אנחנו, אוהבי החתולים, יכולים לעמוד מנגד? העיקור והסירוס הם פעולות חיוניות ביותר לחיי החתול והחתולה – ממש כמו אוויר לנשימה ואספקת מזון.

 

מיתוסים

1.      "העיקור או הסירוס גורמים להשמנת יתר": לא נכון.

לחתולים מסוימים נטייה להשמנה. חוסר פעילות בתוך הבית – בשל העובדה שהוא לא מתוכנן להוות אתגר פיזי לחתול ונטייה להשמנה – יחברו ויביאו עוד קילוגרמים לחתול או לחתולה.

 

2.      "העיקור והסירוס משנים את אופי החתול/ה": לא נכון.

לעיתים מעקרים/ מסרסים חתולים בגיל שבו הם ממילא הופכים מגור צעיר ושובב לחתול בוגר ושקט. כך שזהו צירוף מקרים הקשור בגיל, ותו לא.

 

3.      "ניתן לעקר רק אחרי ההמלטה הראשונה": לא נכון.

העיקור והסירוס חשובים ובריאים ביותר, וטוב לעשותם כדי לשמור על בריאות החתול ובמיוחד החתולה עוד לפני הייחום הראשון. מחקרים מורים על האפשרות לעקר ולסרס עוד בגיל צעיר של מספר חודשים, וההמלצה הגורפת בעולם המקצועי היא בין חמישה לשישה חודשים.

 

4.      "מבחינה נפשית צריך לתת לחתולה להמליט פעם אחת ולחתול לעשות את שלו לפחות פעם אחת": לא נכון.

לחתול ולחתולה אין צורך נפשי להתבגר מינית. הם אינם בני אדם ואינם טרודים במחשבות של "מה היה אם" ומה יכול היה להיות. הם חיים את המציאות כאן ועכשיו.

 

היכן מעקרים?

אצל וטרינר מומחה. ברחבי הארץ יש אפשרויות רבות לעקר ולסרס חתולים, הן אם הם גדלים בבית והן אם הם חתולי רחוב, במחירי עלות בלבד. רשויות לא מעטות מציעות עיקור וסירוס של חתולי רחוב.

 

מאמרי בריאות חתולים

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד