בוביה דה פלאנדר

Bourier Des Flandes

מקורותיו המדויקים של כלב מסוג בוביה דה פלאנדר אינם ידועים, מאחר שגם צרפת וגם בלגיה טוענות ששורשיו נמצאים בתחומה. כבר בתחילת המאה ה-17 הוא זכה לכינוי "בוביה" (רועה בקר), בדומה לשאר הכלבים, כמו למשל הקולי המזוקן, שלקחו חלק בשמירה על עדרים. לכל מחוז ברחבי האזור היה סוג משלו, והכלבים זכו להערכה רבה כרועים וכשומרים. במהלך מלחמת העולם הראשונה נכחדו כמעט כל כלבי הבוביה ורבים מהנדירים יותר נעלמו לחלוטין. שני הסוגים ששרדו היו הבוביה דה פלאנדר והבוביה דה ארדן. את המשכיות הגזע במהלך שנות המלחמה ניתן לזקוף לזכותו של וטרינר בצבא הבלגי בשם קפטיין דרבי. האלוף המרשים שלו זכה בתחרויות רבות, והוכיח את עצמו כאביהן של רוב השושלות המודרניות.

בוביה דה פלאנדר הוא כלב קשוח, חזק ומתאפיין במראה נוקשה שכולל זקן, שפם וגבות עבותות. בזכות גפיו השריריות הוא יוצר רושם של כוח, ללא שום סימן של מגושמות. פרוותו שופעת ונוקשה, אך גם בעלת מראה פרוע. 

למרות המראה הקשוח בוביה דה פלאנדר מתאפיין במזג נוח וידידותי, ולכן משמש כחיית מחמד משפחתית מושלמת. הוא יכול להגן על משפחתו וביתו וגם יעשה זאת בחפץ לב. הוא שקט, רגוע ושקול, ומפגין צייתנות וחיבה כלפי בעליו. היחס שלו לזרים מעט מאופק, אך הוא לעולם לא ינהג בתוקפנות. אם הבוביה מורגל בחברה מגיל צעיר, הוא יקבל גם כלבים וחיות מחמד אחרות.

מדובר בגזע נבון אשר לומד במהירות את מה שנדרש ממנו ומבצע כל משימה במסירות. עם זאת, הוא יכול להיות גם עקשן ולכן חשוב לגלות שליטה כדי להבטיח את שמירת המשמעת.

בינוניות. כגורים, כלבי הבוביה דה פלאנדר מסתפקים בהתרוצצות בגינה שלהם. כבוגרים הם נוטים להסתגל להרגלים המשפחתיים, אבל חשוב לספק להם הליכה למרחק של בין 1.5 ל-3 ק"מ מדי יום. 

גבוהה. הרוגע והשלווה של הבוביה הופכים אותו לבן הלוויה המושלם לילדים בכל גיל. כאשר הכלבים גדלים במשפחה מגיל צעיר ויכולים לגלות את העולם יחד עם בני הבית הצעירים, מדובר במתכון שיכול להוליד חברות נפלאה של שנים. 

לגזע זה פרווה חיצונית וזיפית שאורכה צריך לנוע בין 4 ל-5 ס"מ. יש להבריש את כלבי הבוביה דה פלאנדר לפחות שלוש פעמים בשבוע, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לזקנים ולשפמים שצריכים להיות נקיים מחלקיקי מזון. חשוב להבטיח ששכבת השיער התחתונה תהיה נטולת קשרים, ולהקפיד לספר את השכבה החיצונית לפחות פעמיים בשנה במהלך עונות השרת השיער.