- חתול מאוד פעיל וסקרן
- חתול חברותי ותלוי
- חתול שמדבר בקושי
- גזע חתול מבנה ממוצע
- דורש טיפוח פעם בשבוע
- גזע לא היפואלרגני
- זקוק לשטח בחוץ
- עשוי לדרוש היכרות לפני המגורים עם הילדים
המאו המצרי הוא הסוג המבוית היחיד של חתול נקוד מגזע טבעי, כיוון שחתולים נקודים אחרים הם תוצאה של גידול סלקטיבי. חתול המאו המצרי אינו מוצק כמו הבריטי קצר-השיער, אך גם אינו גמיש כמו החתולים האוריינטליים. מדובר בחתול בגודל בינוני, בעל מבנה שרירי ומודגש, שיוצר רושם של חתול אתלטי ומרשים. האוזניים שלו גדולות וזקורות, מרוחקות זו מזו ורחבות בבסיס, והן נעשות צרות יותר באזור הקצוות המעוגלים שלהן. האוזן הפנימית, בעלת הגוון הוורדרד, עשויה להכיל פלומה. עיני המאו המצרי גדולות ובעלות מראה שקדי, והן הופכות למלוכסנות מעט בקרבת האוזניים. אורך זנבו של גזע חתולים זה בינוני, והוא הולך ומתחדד מן הבסיס הרחב ועד לקצה המעוגל.
מאו מצרי הוא חתול ששופע חיבה כלפי הסובבים אותו ואוהב לשחק. חתולי הגזע הם חכמים במיוחד ונהנים ללמוד תעלולים חדשים. מדובר באחד מסוגי החתולים הבודדים אשר נהנים לטייל בחוץ כשהם קשורים ברצועה. הם מתענגים על תשומת לב וטיפול ולכן מתאימים במיוחד כחתולי משפחה. מאחר שיש לחתולי המאו המצרי צורך עז בגירויים ופעילות, נחוצים להם צעצועים רבים וחברים למשחק. מסיבה זו מומלץ לשקול לגדל יחד איתם חבר חתולי נוסף, בייחוד אם אתם עובדים מחוץ לבית וצפויים להיעדר ממנו במשך שעות ארוכות מדי יום. המראה המרשים של חתול מאו מצרי הופך אותו ליעד לגנבים, לכן עדיף לאפשר לו להתגורר בתוך הבית ולהוציא אותו לטיול רק אם הוא קשור ברצועה מתאימה. מכיוון שמדובר גם באחד מהחתולים הביתיים המהירים ביותר, הוא עלול לברוח ולחמוק אם ייצא ללא רצועה.
מאו מצרי הוא גזע חתולים שגדל באופן טבעי ללא עזרת מגדלים, ומקורו באזור קהיר. מאו היא המילה המצרית העתיקה ל"חתול ביתי מקודש". החתולים הללו נראו לראשונה באירופה במהלך תערוכת חתולים שנערכה ברומא בשנות ה-50. הם יובאו לארצות הברית בשנת 1957, וזכו להיות מוכרים בה כגזע כ-15 שנים מאוחר יותר. כל חתולי המאו המצרי שהתגוררו בארצות הברית באותה התקופה היו צאצאיהם של החתולים שהגיעו אליה בסוף שנות ה-50. בהמשך הובאו גם חתולים נוספים ממקורות אחרים, וכמות חתולי המאו המצרי גדלה משמעותית.
המאו המצרי הוא גזע חתולים שמשתייך לקבוצת קצרי השיער, ולכן הטיפול בו לא מצריך עבודה עודפת למעט הברשה עדינה מדי פעם. מאחר שחלק מחתולי הגזע יוצאים לטייל בחוץ באופן קבוע, מקרים כאלה מצדיקים הברשה נוספת. מומלץ לנצל את זמן הטיפול בפרוותם כדי לבדוק את מצב עורם ולוודא שאין עליה פרעושים.